דומה, מישהי עוד תטעה להבין.
תתבוסס במחשבות זדון זדוניות.
מוחה ירחש תרחיש, נפל בלהה.
ידמה שכאילו השקט, סגור הפה,
יבטא אין בעיה. יתגחך הוא עולם
המנהג עצמו כמנהגו, מזה תמיד.
ואין יוצא ואין בא. ואין כל קשר
או תיקשור. דממה תישא דברה,
לאמור: למי זו בת נעוות המרדות.
תרדה דבשה, תסוב מאת לבת לב,
לסבר כל חיבור, למזג קפוא סיביר.
והיקר נבגד. לאין כל-מקום על כף
המאזניים. מאידך לא ספור ייספר.
ואני יש אותי דעת. הבן תובנת-עד.
אם נמעכתי, ואכן! כדי מעין מעויין.
אכבד עוינות לי כלפיי. אכאב לה.
ואדמע. ואגב. ואמרח מלוא פניי לי,
ואירטב. ושניה בוא תבוא ותרטיב.
אתפלא כל אשמורת, לשעות הלבד.
מאידך נירחקה היא, כאיננה כלל.
מאידך, תיחכך היא בני אשפתות.
העוטים זימת אישה, בבית הנערה.
נרקנת לערכיי. יונקת לערכי ביש.
והיא שם בטוב לה.
ואני פה בטוב שלי.
לא מצליח להטמיע,
שכאילו...
אם תהיה להציקני,
אעדיף להתנדף לה!
הן עדיף יושר הלבד.
מול בעין הביחד,
המשכר כל שקר.
שימון
27.04.10 |
