מדמיין לי את הדמות, מנסה לנקוב בשם
כמו בוחן את עצמי ואת חוזק הקשירה
מאמין שזה הזמן שוב לצאת להתקדם
במבחני עבר כשלתי, בהווה אין שום ברירה
כל כך הרבה פעמים ידע הלב לפרוח
היה יוצא החוצה, מרגיש עולם ורגשות
ובכל אחת מהן סטרה לו המציאות בכוח
היה צונח חזרה, ולבסוף חלה קשות

ובלי שום אזהרה, כך לפתע זה קרה
השורות נשרקות והנפש שוב יוצאת
זיכרון נשכח מוזכר על נשמה שהתחברה
במבוך הסבוך, את היציאה פתאום מוצאת
מרחק גדול שנוצר פתח את הסתימות
האופק התבהר והאבן התקלפה
ובמקום שילדת מגן חסינה מרגשות
הרגש השתלט, והרוח נחשפה

מחייך לי וצוחק, היה זה זיוף ועכשיו אמת
מרגיש תינוק שזה הרגע נשם אויר עולם
מבין עכשיו, כאילו בעצם הייתי מת
והנה קמתי לתחייה, האם הפצע נעלם?

ובלי שום אזהרה, כך לפתע זה קרה
השורות נשרקות והנפש שוב יוצאת
זיכרון נשכח מוזכר על נשמה שהתחברה
במבוך הסבוך, את היציאה פתאום מוצאת
מרחק גדול שנוצר פתח את הסתימות
האופק התבהר והאבן התקלפה
ובמקום שילדת מגן חסינה מרגשות
הרגש השתלט, והרוח נחשפה

המון מחשבות שעברו לי בראש
הביאו תובנות, כאבים, והבנה
המגן שבניתי, היו סיבות לחשוש
פגענו בעצמי, ועכשיו הסוף למגננה
מקווה שגם תבריאי וישוב האושר לפנייך
מסתכל אל השמיים ומתפלל לאלוקים
שישמור קצת על נפשי, שישמור הרבה עלייך
והכי חשוב- שישמור אותנו רחוקים.