אז הבוקר כבר טוב, עוד לא רע יש תקווה,
אז הבוקר אשוב ואחשוב על אהבה.
אז רצות מחשבות והזיכרון שוב מתעורר...
פתאום נזכרת מי אני, והרע חוזר שוב לבקר.

והבוקר היה טוב ואף חייכתי למראה,
והבוקר היה רגוע כי לא התעוררתי לסערה,
ואולי לשנייה חשבתי שהמצב כבר השתפר,
ולקח לי שתי דקות לשוב ליפול, להיזכר.

ונמאס לספר לעצמי שהכל פה בסדר,
במעגל של שקרים שמנפצת לעצמי בפנים,
שוב בורחת אל אלפי תירוצים מתכסה גם בסוודר,
שאף אחד לא יפגע וידע שריקה מבפנים.

בין אלפי מחשבות, אני כאן שיכורה,
מחפשת חיוך אצל האישה במראה.
ומצחיק ששכחתי שהרגש אטום,
שהחיוך נחסם לכשהתחיל הדימום.

אז הבוקר כבר טוב, עוד לא רע יש תקווה,
מנסה לא לשוב ולחשוב אכזבה.
אז רצות מחשבות והזיכרון שוב מתעורר,
נכון כאב,אך הגיע הזמן להשיב לפנים את החיוך החסר.