מי זה שאותך עוטף
חוקר גופך
נושק את צווארך
במטרה אחת, שברור לכל
את טרף קל, והוא יכול
ואת, את עוד בהלם קרב
מאותו בחור, שאותך עזב
ואני, אני נושא פניו
נושא צחוקו
נושא כל איבריו
נכון, לא אהבתי אז, ולא אוהב מחר
אבל אולי עכשיו, גם אם לזמן מוגבל
של פיסת שעה,
רק אותך ארצה
בתשוקה גדולה
וזה, לא מצב חדש,
הרי היינו שם, עירומים ממש
אני מכיר קולך,
את טעם לשונך,
את צלקות עורך
ועוד אפשר לראות, כשנוצר מגע
את נצנוץ עינך, כאילו לא כבה
והפחד בא, הוא מכה בי שוב
אני אדם בודד, אך גם אדם אבוד
איך, כבחירת עולל,
אבחר תמיד, בפתרון הקל
אני אכחיש אותך
את היותך
את עצם קיומך. |
