פעם כשעוד היה מה לכתוב,
הייתם יכולים למצוא אותי, לעתים,
יושבת על גג ביתי,
שוכבת על הדשא בחצר האחורית,
מביטה מחלון חדרי,
שותה איזה בירה בפאב נידח,
תופסת טרמפים לעיר קרובה,
מחפשת משמעות בדברים הקטנים.

שכחתי איך עושים את זה.
איך רואים בבדל סיגריה זרוק חיים שלמים.
איך אני מתעוררת משינה עמוקה רק בשביל לכתוב.
איך מטפורות גדלות על עצים.
ואיך אני מתקדמת מכאן.

איבדתי את עצמי בין גדרה לחדרה.