טרומפי ו-ז'בו
הם מזדקפים, כל החיילים, פורצים את הדלתות ויוצאים החוצה אל
שדות המרעה. שם הם לוקחים פרה שלמה ושמים אותה בתוך מדורה.
אח"כ הם אוכלים עם חומוס, חמוצים וחריף. "ערב יפה היום," אומר
טרומפי, הוזה עם קיסם בין שיניו ומבקש סיגריה. "אכן, ערב
נפלא," עונה לו ז'בו ושם בידו סיגריה. "בלילה כזה עלינו להיכנס
אל הכפרים ולבעול את הנערות הצעירות. מה דעתך טרומפי?" "אכן,"
אומר טרומפי בקול הזוי. "לא קיבלתי חתיכת תחת הגונה כבר חצי
שנה. בוא נלך מיד." "רעיון מצויין," אמר ז'בו, "אפרד רק לרגע
מחבריי."
ז'בו הלך בין כל הבאים ובירך אותם בברכות ואיחולים לבביים ואמר
"מי ייתן והלבנה תשרה את אורה תמיד בעיניכם, ולא תדעו צמא נפשי
מהו." הם הודו לו בקול תרועות והרמת כוסות שיכר, והוא חילק להם
שוקולד שוויצרי ופנה אל טרומפי - "בוא, טרומפי. בוא נלך לפשוט
על הכפר."

כשהם עברו אל פני הבודקה, תמה טרומפי מדוע אין שמירה. אך ז'בו
התנהג כאילו היה דבר זה מובן מאליו. אכן, כל הרשתות נפלו בצורה
מחפירה ונפרמו לחוטים דקים. טרומפי עדיין לא ידע להחליט אם זה
טוב או רע, אבל ז'בו נהג כאילו טוב הדבר, ואפילו צפוי. לכן
טרומפי לא פצה פה, ש-כן חשב שז'בו חכם ופיקח ממנו, גם אם מעט
משוגע ושוגה באשליות, ולכן אין טעם לתהות על דברים כגון אלה.
אך בכל זאת זה עדיין הטריד אותו קצת, כמו תמונה לא מכוונת.

המקום היה בנוי היטב. היה מגרש-כדורגל, אולם התעמלות וכדורסל,
בריכה ריקה ממים, מבנים ארוכים של שתי קומות, דשאים רחבים,
שבילי אספלט נקיים, אך מדוע לא נראתה נפש חיה? "חשוד בעיניי
המקום והמצב," הרהר טרומפי בקול, "בטוח אתה, ז'בו?" "אכן כן."
אמר ז'בו בהחלטיות. "הן יפיפיות, טרומפי. הן בנות 17. הן
חופשיות ומשוחררות, מינית אופקית רוחנית ובכל מובן שתרצה. אלה
הן הנימפות של כפר הברושים, הן יגשימו את חלומותיך הפרועים
ביותר, טרומפי."
טרומפי הביט מחייך דקות לעבר ז'בו. אולי הבן-אדם יודע, הוא
חשב.
"יש איי הנאה שיודעים רק מעטים," המשיך ז'בו בהגיגיו. "מי
שעובר רואה כפר, אני רואה בית-זונות." זה צרם לטרומפי, "אולי
הן חופשיות במיניותן," העיר טרומפי, "אבל זה לא הופך אותן
לזונות. לפעמים הלשון שלך מאבדת שליטה, ז'בו." "אכן," הודה
ז'בו, "אני חוזר בי. זה הצד הבהמי שדיבר דרכי. נערות טובות
יפות וחופשיות. והכי חשוב - משוחררות." "משוחררות." חזר אחריו
טרומפי כהד.

הם חיפשו בין החדרים ובמבנים, ולא ראו איש או אישה. "תמוה הדבר
בעיניי..." נראה ז'בו מופתע, "בחיי הקדושים, טרומפי, אינני
יודע מה קרה. היכן הן?"

אח! איפה, איפה הן
הבחורות ההן
עם הקוקו והסרפן
עם הטורייה והשברייה
למה כבר לא רואים אותן.

עזיזה
מה לכתוב עלייך עזיזה? שאלתי אותה כשפגשתי אותה ברחוב ליד
ביתה. מה יש לך לכתוב עליי, היא צחקה. אני סתם זקנה מכוערת
ומטורללת, זה לא מה שכולם אומרים עליי? כן, אמרתי, אומרים שאת
מטורפת על כל הראש, ומכוערת כמו רימה, אבל גם אומרים שאת
מכשפה. את מכשפה, עזיזה? היא הרכינה את ראשה כמסתירה סוד אפל -
נו, כן. אני כן. אבל פעם היו שורפים נשים כמוני, לא כדאי שכולם
ידעו, כדאי לשמור זאת בסוד, אתה יודע, פרופיל נמוך. אבל כולם
יודעים שאת מכשפה, אמרתי. אני לא צריכה לעשות מזה רעש, היא
אמרה. אז אשמור זאת בסוד, אמרתי, רק לקוראיי במה אספר. ב-מה
מתבטא מכשפיותך? היא צחקה. מכשפיותך, איזו מילה. אני לא חושבת
שזו מילה תקנית. העורכים לא יעשו לך בעיות? לא, אמרתי, הם
אחלה, מבינים עניין. אם כך, אמרה, סורה אל ביתי והראה לך.

היא פתחה את הדלת והכניסה אותי פנימה. מה עזיזה, אמרתי, זה בית
רגיל. היא צחקה - כמה שאתה טועה. אולי אדליק מאוורר?
היא הדליקה את המאוורר שעמד על עמוד, ורוח טייפונים מעורבת
בשלג, ברד וגשם, קרה כמו קרח, נשבה בכל הבית והקפיאה את
עורקיי. היא כיבתה אותו לפני שאמות. - זו רק דוגמה אחת.
ואז היא הדליקה את מנורת התקרה. מה אני אגיד לכם, כאילו השמש
נכנסה לתוך הבית, לא יכולתי לראות כלום חוץ מצהוב עז מסנוור. -
וזו רק דוגמה שנייה, אמרה.
היא ניגשה לברז, פתחה, וירד ממנו קולה. פתחה שוב, וירד ממנו
בירה מאלט, פתחה שוב, וירד ממנו מיץ תפוזים, פתחה שוב, וירד
ממנו וודקה. - אני לא שותה מים, היא הפטירה.
היא ניגשה לקומקום החשמלי. אולי אתה רוצה תה? והיה תה. או קפה,
והיה קפה. שוקו לא שתית הרבה זמן, והיה שוקו. אני מעדיפה
נס-קפה, והיה נס-קפה.

עזיזה! התפלאתי. את מכשפה מרשימה ביותר. בטח בגילך המופלג
הצלחת לעשות הרבה בלגנים. להפתעתי כי רבה היא החלה לבכות.
היא משכה נייר טישו אחר נייר טישו בעשרות מתוך קופסת גפרורים.

אני רק בת 17! היא מיררה בבכי.
הייתי המום בצורה יוצאת מהכלל. אם כך, אמרתי, אני צריך לפתוח
אותך. מה זאת אומרת, היא שאלה בחשד. אני צריך לזיין אותך,
אמרתי בצורה שתבין - אחרי הכול, אמרתי, איך אפשר לא לרצות
לזיין בת 17.
הבכי שלה הלך והחריש, ולאט היא חייכה. סוף-סוף זין... היא אמרה
בהתמוגגות.
אבל קודם מקלחת, אמרתי.

גבר שר אצלי באמבטיה
איך המים עוזבים לו את הגוף
והחתול שלי מתחיל לעוף.

עזיזה, מה זה, החתול שלך מתעופף אצלי באמבטיה...!

איפה הן הבחורות - מילים: יוסי גמזו.
גבר באמבטיה - מילים: חנה גולדברג.