אחרי שאנחנו מסיימים
אתה מכין קפה
ואני מחכה שהאדים יסתלקו
מפנטזת על הרגע בו יתקרר.
אתה מלטף אותי
כמו הייתי חפץ רחמים
מונח על השידה
נתון להסתכלויות אקראיות.
אתה מזכיר לי לקנות משקפיים
ואני צוחקת
רק עיניים נשארו לי
למרגלות העולם הזה.
ואתה משבח אותי
אני הולכת ומשתפרת
ואני חושבת על תעודת הצטיינות
נחבטת באנדרטה בדממה.
אתה הולך להתקלח
אני שוקלת את פני הדברים
ושונאת את פניי שלי
שאתה מגדיר יוצאות דופן.
ואני יודעת
נגמר זמני להתחיל. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.