אף אחד עוד לא מת מקצת פתוס מקומי
אני תליין, אני מושבע, אני שופט את עולמי
מעיניו של איש אבוד כל מקום נראה סתמי
קחו כל מה שתרצו רק תנו לי לא להיות עצמי
המראה שנואה עליך כי שכחת לאהוב
אין בך מקום לכלום, אתה יודע רק לכאוב
כשתרגיש מוכן תנשום עמוק, תקום ותעזוב
עד אז שב כמה שבא לך, מה שעושה לך טוב

כל היום אתם אומרים לי
את כל מה שאתם זוכרים לי
כל שניה אתם קוראים לי
ורק אני שומע
אין מי שיבוא לעזור
זה חוק שאי אפשר לשבור
הם לא נותנים לי לעבור
ומי מתמהמה?

בלדמם לבד בגשם יש איזה משהו חלומי
למרות שבימים כאלה זה הפך קצת עממי
ממש סליחה שלא מזיז לי הכאב הלאומי
אני אהיה טוב, אני מבטיח, אבל לא עצמי
אתה נורא אל עצמך כל כך, קשה כבר לעקוב
לוותר על כישרון חבל, אולי תמשיך לכתוב?
שוב אתה בחוץ בגשם, קר לך, אתה רטוב
תיכנס כשיתחשק לך, מה שעושה לך טוב...

הנה שוב בא כאב
לרוב זה כשאני חושב
אתם לא רואים לי את הלב
ויכולתי להוכיח
מאום איני עושה
בשום דבר לא מתנסה
הייתי מנסה
לו ידעתי להצליח.