לפני שנים רבות במערת קדם חיו בשלום ובשלווה אבא קדמוני, אמא
קדמוני ובניהם: בן ובת קדמוני.
באותם ימים משפחות כל האזור חיו בשלום ובשלווה, מזון ומים היו
בשפע ודבר לא חסר להן. אבא קדמוני וחבריו מהמערות הסמוכות היו
יוצאים לציד. מסעותיהם היו מוצלחים תמיד וסיפקו את יושבי כל
מערות האזור. אמא קדמוני וחברותיה היו יוצאות יחדיו ללקט צמחים
ביער וחיפושיהן הניבו פרי בכל עת ובכל זמן.
באחד הימים החליט אבא קדמוני ללמד את בנו את אומנות הציד. אבא
קדמוני לא רק שהיה ציד מוצלח הוא היה גם מורה מצוין. בן קדמוני
גמע את כל דברי אביו בצמא. לא חלף זמן רב וכבר ידע בן קדמוני
להשחיז אבנים, להטיל חנית ולעקוב אחר בעלי-חיים. בן קדמוני היה
חרוץ ומוצלח ומילא גאווה את אביו. למעשה לא היה אב גאה מאבא
קדמוני מעולם.
אמא קדמוני אף היא החלה אף היא מלמדת את בת קדמוני את תורת
הליקוט. בת קדמוני דמתה בחריצותה לבן קדמוני ותוך זמן קצר שלטה
בתורת הליקוט על בורייה. בת קדמוני מילאה את אמה גאווה, ואמה
הייתה גאה בה כפי שאף אם לא הייתה לפני.
זמן חלף עונות עברו ובן קדמוני גדל, התחזק ונהייה כבר נער.
מחשבות מוזרות החלו לעלות בראשו של בן קדמוני. בן קדמוני חשב
שאולי אין צורך לצוד ועם קצת מאמץ אפשר יהיה לתפוס חיות, לגדל
אותן, להרבות אותן בשבי ולהרגן רק בעת צורך.
מחשבותיו של בן קדמוני יסרוהו והוא חש צורך לשתף מישהו
במחשבותיו. מהחשש לאכזבת הוריו פנה בן קדמוני לאחותו, שגדלה אף
היא ונהייתה כבר נערה. בשיחתם גוללו בן ובת קדמוני את הרעיון
ויחד העלו תוכנית.
בן ובת קדמוני מצאו מערה נטושה ומרוחקת אותה קבעו כמקום לביצוע
תוכניתם. יחד העתיקו בן ובת קדמוני צמחים למערה שישמשו כמזון
נגיש באופן קבוע לחיות ולדרים בה. הם חסמו חלק מהמערה באבנים
ובנו מנגנון שישמור את החיות כלואות אך יוכל להיפתח בעת הצורך.
יחד הם תפסו חיות וכלאו אותן במערה.
במשך שנים שקדו בן ובת קדמוני על תוכניתם. מידי יום וכשיכלו הם
חמקו למערה. דאגו לצמחים ולבעלי החיים ועקבו אחריהם בעונות
השונות. הם מצאו את הצמחים הנוחים ביותר לגדל והמתאימים ביותר
להם ולבעלי החיים.
התוכנית של בן ובת קדמוני התקדמה כל-כך עד שיום אחד החליטו
לשתף הוריהם ולהתקדם יחד עמם לדרך שתבטיח איכות חיים גבוהה אף
יותר מכל שקדם לה. בן ובת קדמוני לקחו את הוריהם למערה הנטושה
ופרשו בפניהם את תוכניתם. אבא ואמא ההמומים זרקו מעט מילות שבח
והבטיחו לחשוב על הרעיון.
באותו לילה לאחר שבן ובת קדמוני נרדמו, דיברו ביניהם אבא ואמא
קדמוני. אבא קדמוני ניסה להבין לאן נעלמה אהבת הציד של בנו.
אמא קדמוני תהתה איפה חדוות הליקוט של בתה. הם חשו אכזבה עמוקה
על תוכניתם של ילדיהם. שניהם לא יכלו להבין כיצד, למרות התנאים
המצוינים שהם סיפקו לילדיהם כל אותם שנים, הם רוצים יותר ממה
שיש להם. איפה החינוך שנתנו לבניהם ואיפה הם עכשיו, קוננו אבא
ואמא קדמוני.
השלום והשלווה הנצחיים במערת קדם הופרו בבוקר אחד של גיצים
באוויר וויכוח על הערכים, החינוך, הקדמה והשמרנות. בסופו של
אותו בוקר גמרו אומר בליבם בן ובת קדמוני לעזוב את מערת קדם
לנצח ולשכוח כל זכר להוריהם.
כך על סף בגרותם עזבו בן ובת קדמוני את בית ילדותם. יחד עם
הנערים מהמשפחות ארקטיוס, הביליס ומגנון עברו בן ובת קדמוני
למערה הכבר לא הנטושה והקימו יחדיו משפחה חדשה אותה כינו,
משפחת ספיאנס. |