כלוב קנריות, כלאתי אותו למאסר עולם
ללא שימוע מקדים, ללא יכולת ערעור
מסתכל עליי עם עיניו התכולות מבקש מחילה
לא מבין מה עשה, למה סגרתי אותו וזרקתי את המפתח

הוא יוצא לפעמים בלילות, מצא פרצה
אך רק בכדי להציל את המצב,
מופיע על סוס משוריין וחרב בידו
מנסה לסדר את הגיהינום שיצרתי בחוץ
מנסה להגן עליי בגופו מכל הפולשים

השקט חזר, הוא מסתכל עליי מבקש להישאר
מכווץ את שפתיי מצחי חד מהרגיל
פותח את דלת הכלוב, מסמן לו עם עיניי
דמעות עולות על לחיו לחיי
הדלת נסגרת אחריו בקול זעם.