איב שם / גוויעה |
עם שערי הגזוז
ונשיותי המבותרת
הנעליים צרות
הטבע אינו נאות
להחזיר אותי אליו
וגם אם רציתי לזכור
או לשכוח לזכור
או לזכור לשכוח
לא יכולתי להכיל את
כל זה
חיכיתי למוות אתכן
וזעקתי כשהבנתי שהמים אינם
חיים כמו שכתוב
ומהחלון ראיתי
חורשת אורנים,
כמו זו שבה התחתנתי, פעם
הנפש כמהה להתחיל
או להמשיך
אך מדדה גידמת
מיכולת ההרגל
חותכת בצל
מדליקה את האור
קוראת עיתון
ולא מפסיקה לשאול.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|