אני סנצ'ו פאנצ'ו, נושא כלים.
אני סוחב אותם, עבור דון הקישוט שלי.
תמיד צעד אחד מאחוריו, אני צופה בו נלחם בתחנות הרוח;
כל פעם מחדש, אני מופתע מהאדיקות
בה הוא מטיל את חניתותיו החלודות. אינני מתפעל
ממעשיו.

אני הולך אחריו, תחנה אחר תחנה.
רגע אחרי שהוא מסיים, כשבגאווה
הוא עולה על הסוס, ומתכונן כבר לתחנה הבאה,
אני ממהר לגמגם מאחורי גבו,    
שכך הם הדברים, ואין מה לעשות -
דון קישוט, הוא דון קישוט.

אני סנצ'ו פאנצ'ו, נגזר עלי ללכת בעקבות
גיבור דמיוני. ללוות אותו, במסעותיו ההולכים ומתרחקים
מעולמנו. במבט מפוקח,
אני מתעד את מלחמותיו המדומות
של האדון שלי. הו דון קישוט,
שלי.