אוריאל מור / איים בודדים |
לתקופות שכחה
אתה נע ונד בארץ רחוקה
המסע הוא רק פרק
מים מתוקים מתווים את דרכנו
אין כוחות
כי הם לא יעצרוני כעת.
בין תקופות שכחה
לתקופות בינה
התרמיל פה אתך
ואין זו הזיה
כי המסע קיים.
ואין בי כאב
ואין בי סבל
חולף בין אנשים
מתערבב בקהל גדול
עיניים ספוגות
ספוגות בי
עם מטען כאב
מטען בלב
על אי בודד
נחרטו בי זיכרונות.
מכם השכלתי
כי תרבות היא מפתח.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|