|
משהו בה נמחק
עקבות כולם לא נותרו מאחוריה
גם חלק משלי נעלמו עם הימים
ברגש שגאה
שטף הכול
כמים על הסלע
החליק
כל רצונותיה לא עוגנו כהלכה
לא מצאה מקום המקבל דפיקה מהססת כשלה
ידיה לא אחזו את היתד בבטחה
מלאות זרעים המחפשים אדמה טובה
הלמה לא פעם בעצמה
יצאה פגועה
במלחי דמעותיה נפערו בורות
צעדה לפרקים שמא תיפול
משהו בה נמחק
והיו כמה שדילגו עד אליה
חיפשו מסתור לתקופה באחד הנקבים שבה
והייתה דוממת נותנת את שלה
מכניסה אורחים לא צפויים
בידה הרחבה הקמוצה כמעה
והיו ממשיכים בדרכם
לא נשארים לדבוק בה
אין בשבילה עניין לאחוז בו
רק סימני נהרות מעידים כי אין סכר לה
אין חיים בסביבתה
משהו בה נמחק
שפתה סדוקה
בצלם דמותו תתהלך טבעית בעולמה
לא תעבוד אחר או אחרת
תישאר אוחזת את כל מה שנשאר
מה שנותר
ותמשיך ללכת
חולמת על גן עדן
ילדים משחקים תופסת
בין עצי הפרי
מציירים בכל מיני צבעים
אריה נמר כבשה שפן ושני צבים
והיא הקוראת להם מחלון ביתה
ילדים, ילדים בואו לאכול
הגיעה השעה.
|
|
פעם מישהו כתב
לי סלוגן על
הביצה.
כשעוד הייתי
בה.
אפרוח.
ורוד, אפילו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.