היא יורה בי.
ככה היא מתוכנתת
היא לא אשמה
במעגלים שבהם היא סובבת
שם כולם יורים אחד בשני ללא סיבה.
חסר בה חול עפר לכלוך אדמה
חיה את חייה בקופסת מתכת קרה
קמה כל בוקר מסדרת את התסרוקת
עושה לעצמה פן או שקובעת אצל ההומו
הספר הרגיש החביב המסכן שחובה עליו אותה לשעשע
והיא יושבה לה שם בכסא מצחקקת
והוא סורק שערה זה בשבילה
הכי קרוב שאפשר לגעת
מחוץ לקופסה
וכאילו בזה ביצעה את כל חובתה לחברה.
היא פוצעת אותי.
ואין היא צריכה להתאמץ יתר על מידתה
רק בהיותה עצמה מעוררת בי סערה
ואין בי מה לשלוף לקראתה
עומדת במקומי לא זזה שמא הקוברה תתקוף ללא חמלה.
חשבתי לעצמי
מי שאוכל הכול מכל כל דבר
לא מיומן לדקדק בהבדלים בפרטים הקטנים
בזנים ובמינים
היא אוכלת בשר וחלב וצפרדעים ותמנונים
חשוב לה רק שלמסעדה יהיה שם טוב מוניטין
לא כשרה בעיניי
מביטה בה ויודעת שלא מסוגלת לחשוב על לאכול כמותה
והיא שם מלקקת שפתה התחתונה העליונה ומביטה בי
כעל שארלוט רוס ענוגה.
היא חזקה מימני
ויש לה חברים חזקים ולהם יש חברים עוד יותר חזקים
וכולם סובבים באותם המעגלים המתחזקים בעצם הסיבוב.
ואני חשה כמו זבוב
במכה אחת מיומנת זריזה שלה
יכולה לגמור לי על כל הצורה
וסוף לסיפור.