|
בלהט הרגע, עידנא דריתחה.
כשל נפש נכבלת. ביש מרעין.
בהקצף חמת זעם, תרייר רע.
עיניים בועות צילי. מכלא שווא.
ניצרו אופקיי. מוטת חד זווית.
אני נסלק דעת. סלקו פני דם.
למול כס כיסא קר קפא פנייך.
מטרטר פי מילותיי, ביש ביבים.
מתרוקן שטני הימני, להזדכות.
ואני יודע. אשפט על כל מילה.
לא יימצאו לי מסנגרי צלם פני.
לדל כל זיע, לחיתוך טוני דיבור.
ואת בקיפאונך תתייצבי אמת.
תצביעי נוקב. הנה כי כן ראו:
- מפלצת.
05.03.10 |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.