|
עכשיו קצת יותר ברור
ואפשר לראות את השברים
את כועסת ובצדק
אני חוזר תמיד לאותם החרוזים
אני יוצא מגדרי
אבל חוזר לזה שוב ושוב
למה דווקא אושר?
למה הוא הכי חשוב?
אני מאשים את הקוארבו
מי צריך טיעון הגיוני?
מתנדנד בין דמעותייך
חמוש בנרקיס וצדק אלוהי
אין לי הומור שנון
ולא רעיונות גדולים
את מזלזלת ובצדק
אני חוזר תמיד לאותם הבתים
עם חצי סיגריה בפה פעור
ועשן בעיניים הטרוטות
בוהה בך מרחפת על פני האספלט
כאילו מתתי מאה מיתות
בשם הצדק, האושר והאמנות
תולש עטרה מנרקיס המרדות
שום דבר לא בא לי בקלות
כמו לעצום עניים ולגעת בבדידות |
|
|
אלוהים, (הכוונה
להוא שמאשר את
הסלוגנים) אני
יודעת שיש לך
המון דברים
לעשות, מיליארדי
תפילות ותחינות
(יאמי!) להקשיב
ואלפי סלוגנים
לאשר. אבל אנא
ממך אלוהים,
תאשר לי את
הסלוגן הקטן
שלי. מה אכפת
לך? תצא גבר.
תצא גדול. אתה
כבר כזה... אבל
בח'יית...
אחת שהתייאשה
אחרי ששמרה על
כבודה ולא ליקקה
למאשר
הסלוגנים.
נגמר לה הכבוד.
עכשיו היא נשארה
עם לשון מלאה
בשיערות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.