רונן יורק / בועות |
שטות צד בצד
ליד הקצף הלבן.
הן מתקבצות להם
ליד גדות נהר קופא.
הן מתאספות אל גופי,
ואני בשרעפי דמיוני.
עיניי פקוחות,
בועות שחורות,
קצף לבן ניגר
בקצוות הוא נקווה.
אורגניזם חי
אני חופן בידי,
ולוקח לגימה,
טעימה ראשונה.
עוד מעט הקרח.
רגליים חסרות תחושה,
סכר כחול,
מול מחשבה צלולה.
בועות שחורות קטנות,
באשר אלך,
עתה הם איתי.
אין לנו מספיק חמצן,
והזיהום מתפשט.
על ראש ההר,
אמצא פורקן.
אצעק בקול גדול,
מהדהד,
והם יענו,
אמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|