להיכנס אל הבית של סבתא. לחשוב לעצמך שאתה מכיר את הבית הזה
יותר מדי טוב. לרפרף עם העיניים על כל התמונות הישנות ולתהות
בפעם המי-יודע - כמה מי צייר את תמונת הנוף המופלאה הזו שזכורה
לך מגיל 5 בערך. להיזכר לרגע בסבא. להיתקף פאניקה קלה כשאתה
מבין שאתה לא ממש זוכר את סבא, שהזקן החביב מהתמונות נראה לך
מוכר רק בצורה מרוחקת, משהו בתווי הפנים שלו כבר לא כל כך
מסתדר לך. לומר לעצמך שאתה מדבר שטויות, שזה רק הדמיון שלך
ולדחוק את המחשבה המכוערת הזו לפינה החשוכה ביותר שאתה מסוגל
למצוא בראש. להתעמק בסדק ההוא במרפסת, זה שאתה בטוח כל שנה
מחדש שלא יחזיק את כל המשפחה וימוטט את כל הבניין על שולחן
הסדר. לתהות לעצמך אם זה רק נדמה לך או שהוא התרחב קצת השנה.
להסתכל על סבתא מחייכת את החיוך הזה שלה. לדעת שהיא חושבת למה
אתה לא בבית הכנסת עם אבא. לא לרצות להיכנס לזה עוד פעם ולחייך
בנימוס חזרה.


     להקשיב לחריקת הכיסאות שאתה מכיר כל כך טוב ולשאול את
עצמך איך זה שלסבתא יש כל כך הרבה כיסאות פלסטיק בבית, ומי
בכלל הביא אותם לשם. ללמוד את כל הקמטים החדשים בהגדה שסבא
הביא לך כשהיית בן 8. לקרוא את ההקדשה ולהתגעגע קצת, גם אם לא
ברור לך לגמרי למה. להקשיב לדוד יגאל מספר על המצווה הגדולה
שבערב הזה, על החשיבות של סדר כהילכתו. לצפות בו כמו כל שנה
בוחר את כל הצעירים הכי ספקנים של המשפחה, כולל אותך. לחייך
בנימוס כשהקושיות מגיעות ולהנהן במבוכה כשאתה לא זוכר את
התשובות מהסדר שעבר. להקשיב בחצי אוזן כשהוא מצהיר בביטחון
העיוור הזה שלו, זה ששמור לסיפורי רבנים, שהוא יודע בוודאות
גמורה שכל אחד ואחד מאיתנו "יתישב" בסופו של דבר. לשמוע ממנו
שזה קרה גם לו, שהוא מבין אותנו, את הצעירים של היום. לחשוב
בדיוק כמו צעיר של היום שהוא לא יודע בדיוק על מה הוא מדבר.
לתהות לעצמך שנייה אחרי המחשבה הזו אם אולי בכל זאת אין משהו
במה שהוא אומר. לעצור דקה ולבחון את עצמך. לראות שאתה מלא
שאלות וספקות, שאין לך תשובה לאיך העולם מתנהל. להסתכל עליו,
עם המעיל והכובע ולראות את הנחישות בפנים שלו, את הידיעה
העיוורת שגם אם הוא לא יודע את התשובה, לדרך שהוא בחר בה יש
אחת להציע לו. להסיחף איתו לרגע. לחשוב לעצמך שיכול להיות שיש
בזה היגיון. לומר לעצמך שאתה הרי מאמין באלוהים, אז מה הבעיה
לעשות עוד צעד? מה הבעיה להתמסר? חצי לחשוב וחצי לפחד שהוא
צודק במאה אחוזים ויום אחד גם אתה, כמו אבא, תתחיל לשים כיפה
על הראש, "תתישב". לתהות מנקודת המבט הבלתי אפשרית שלך איך זה
יהיה. לחשוב כמה מרוצים אבא וסבתא יהיו, כמה שמחה תביא אל
החיים שלהם. להצטמרר קצת מעצם המחשבה. להיסחף עם העתיד הזה
שבנית לעצמך. לקום, ללכת לשירותים ולשלוח לחברים SMS בחושך
שתפגוש אותם מאוחר יותר.

      לסיים כוס רביעית. לשים לב שהשעה כבר אחד אחרי חצות.
לחשוב שהזמן עבר דיי מהר ודווקא היה כיף השנה. להתנצל בנימוס
ולומר שאתה הולך לישון בבית. לתת חיבוק לסבתא ולצאת אל הלילה
הקר. לא להתבלבל לשנייה ולהתחיל ללכת לכיוון הפאב האהוב עליך.
להיכנס פנימה אל המוזיקה והאנשים המוכרים. לתפוס את המקום שלך
על הבאר ולהזמין כוס בירה קרה. לתהות לרגע על ההשלכות של מה
שאתה עומד לעשות ולפטור את זה בקביעה חד משמעית שאת אלוהים לא
באמת מעניין מה אתה עושה. לומר לעצמך שאתה משתדל להיות בן אדם
טוב, שזה מספיק. להיזכר בכל אותם סיפורים על יהודים שלא שמרו
מצווה אחת אבל הרוויחו את גן העדן דרך טוב לב ותמימות. להרגיש
נקיפת מצפון קלה, רק לרגע. לנסות להיזכר במה שחשבת יותר מוקדם
באותו לילה ולגלות שהזיכרון כבר עמום. לגלות שאתה כבר לא נחוש
לזרוק את כל החיים שיש לך כדי לרדוף אחרי אחרים. להזכיר לעצמך
שאתה בכלל לא מאמין בעיקרון של דת, שהתנ"ך הוא בעצם ספר
היסטוריה ושלכל נס יש הסבר מדעי גם אם לא מצאו אחד. להזמין עוד
כוס בירה ולשכוח לחלוטין מנקיפות המצפון שליוו אותך לכוס
הראשונה. לכעוס על עצמך על שנתת לעצמך ליפול למלכודת הזו שוב.
לדעת באותה הנחישות של דוד יגאל שאתה חילוני גאה, שאמורות
להיות לך שאלות. לזלזל במערכת החוקים שהיהדות הדתית כופה על
עצמה ובו בעת לכבד את המנהגים המשפחתיים שלה. לשנן לעצמך שאתה
מכיר את כל זה, אתה בא ממשפחה דתית, אתה יודע שלא תיפול לזה
בחיים. לדדות הביתה מעורפל מחשבה וחסר דאגות. להיכנס להתקף רעב
קטן ולגלות, כמו כל שנה, שבפסח כמעט אין מה לאכול בבית. להתפשר
על חצי קופסא גבינה מלוחה. להתכונן לשינה בחדר חשוך, לדדות
לאמבטיה ולדפוק את הבוהן במשקוף הדלת. לתהות אם היא מדממת
ולקלל בשקט את אבא על שעון השבת שהתקין בבית. להישבע לעצמך
שבבית שלך זה בחיים לא יקרה. להבטיח לעצמך שלעולם לא תכפה את
עצמך ואת הדעות שלך על אף אחד.

     לטפס למיטה, לחשוב על מה שעשית הלילה ועל מה שזה אומר
עליך. לשאול את עצמך אם זו היתה התנהגות צבועה ואם כן, כלפי
מי. לעצום עיניים ולתהות בשקט בשקט, לכיוון השמיכה, מה היה
קורה אם היית נפטר, מגיע לעולם שמעבר ומגלה שהדוד יגאל צדק
לאורך כל הדרך.