נעמי שטיינמץ / נשל |
מותיר אותי במערומיי, כפרי בשל.
אני תפוח באצבעותיה של חווה
והיא לופתת אותי בכל הכוח,
היא לא מרפה.
אני מרכז הדעת של עצמי, לו רק לרגע,
כי זה בלתי נמנע,
שהקיום שלי בסכנה...
תמיד אני זוכרת - מצלעו נוצרתי
ותמיד יש זכות, לדרוש אותי בחזרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|