היא ילדה יפה
שמתבגרת מול מראה
חצי לבה מוסרת ובתוך לבה גדלה
                                  ומתייסרת.

ושאלות בתוך לבה צפות
מי פה רע? ומי פה טוב?
כי העולם אשר היה ורוד
נצבע לפתע בחדשות שחורות
שבעיניים תמימות  רוצות לבכות
אך העולם רץ לו במירוץ
ועליה בהבזק לצחוק
כי נגמרו החדשות
ומול עיניה
     שוב עולם ורוד
שרק צוחק לו על הכול
על הרע והמתוק
ועל המכוער שזב דמעות.

והילדה הקטנה לא מבינה
איך העולם מאבד את התחושה
רוצה להתבגר אך בתוך לבה אבודה
לא מבינה לא מכחישה
שהחיים בשבילה הם מבוכה
ואז בוכה ואז בוכה ואז בוכה

היא ילדה יפה
שמתבגרת מול מראה
היא ילדה יפה
שמתבגרת מול הלב
ואהבה שנושכת מושכת גם כאב
אך מאמינה בשקט וצוחקת גם כשאין
והמראות שבעיניים
והדמעות שנשפכות כמים
ממשיכים עוד לבקר
אך כשבהבזק עולם ורוד נופל
היא שבה וצוחקת לה מכל הלב

הילדה היפה כבר לא קטנה
היא עכשיו בוגרת
אך עדיין לא מבינה
אבל בתוך הלב מצאה מוצא
שאהבה היא לא חידה
גם אם החיים הם מבוכה
והיא עדין לא מבינה לא מכחישה
אבל אוהבת ובוכה
וצוחקת וממשיכה וצוחקת וממשיכה