[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כרמל דפני
/
שברים של אלפי צורות

כתבת לי שאתה מוצא אותי בשברים של אלפי צורות שונות שהן כולן
אני ובסוף אני אחת ושלמה. אתה חושב שגם אני אמצא את עצמי שלמה
שוב?
אתה בטוח חושב ככה, כי למרות שאתה עושה את עצמך שחור ופסימי,
אתה בעצם ורוד.
אבל אני, אני כבר באמת לא יודעת, אם הייתי צריכה לחשוב על זה
לפני שנה אז התשובה הייתה כן.
אבל היום, היום אני מרגישה שהלכתי לאיבוד אני לא מוצאת את עצמי
ואין לי שום מושג איך לעזור לעצמי למצוא את הדרך חזרה.
אפילו עכשיו שאני כותבת, ואתה יודע כמה שזה מאזן אותי ומרגיע
אותי אין לי כיוון, לא רעיון, לא כותרת, לא מוסר השכל שנון, לא
הערה סרקסטית כלשהי פשוט כלום.
אני מפחדת - מבועתת יותר נכון - שאבדתי לנצח, שהשינוי גדול מדי
בשביל שאכיל אותו. שכמו כוס שממלאים אותה עד הסוף והמים נשפכים
ונעלמים לבלי שוב כך גם אני אעלה על גדותיי ואשפך לכול עבר, רק
שלהבדיל מהמים שמה שנשפך זהה למה שבכוס אני מפחדת שאצלי דווקא
החלקים שאני אוהבת יהיו אלה שישפכו ויעלמו.
וזה כול כך כואב וכול כך מפחיד וכול כך מוזר ואין אף אחד אבל
אף אחד שנמצא פה בשבילי, שנמצא לידי לנגב את הדמעות, לחבק,
ללטף, לנשק.
וקשה לי. לראשונה בכול מעט שנותיי אני יכולה להגיד שאני לא
יכולה להלחם בזה, לא לבד לפחות, שאני לא יכולה לסחוב את זה,
להתמודד עם הכול לבד.
אני מאבדת את החיים שנמצאים בתוכי, אני רוצה שהחשכה הזאת תעלם,
שהשחר יתחיל לזרוח שוב.
אני רוצה למצוא את המילים להסביר, להסביר לך, להסביר לעולם,
להסביר לעצמי, למה אני לא יכולה פשוט לשטוף את הכול ולהתעלם
כמו שעשיתי עד עכשיו.
אני מסתכלת על כול מה שכתבתי עכשיו ובא לי להקיא ובא לי לצרוח.
אני לא מאמינה שכול המילים האלה יוצאות ממני, מהפה שלי, מהראש
שלי, מהלב שלי.
שלי, של הבחורה האופטימית והמחויכת שהכול תמיד בא לה בקלות,
שמעולם לא הרשתה לעצמה להפסיק לחייך, אבל אני לא יכולה להיאבק
בזה, זה כול מה שיש בי כרגע, זה כול מה שאני יכולה להציע לך,
לי ולעולם.
זה מצחיק איך כול הודעת טקסט של כמה מילים - שאני רוצה לשלוח
לך ולא שולחת בסוף כי אני מרגישה כול כך מגוחכת כשאני מסתכלת
עליה - בסוף נהפכת לסיפור.
טוב, לא בדיוק מצחיק, אולי זה נוטה טיפה יותר לכיוון של עצוב.
אני שונאת את זה שאנחנו מתהלכים על החבלים הדקים ביננו, אני
שונאת את זה שאני מתהלכת על החבלים הדקים ביני לבין עצמי, אולי
יבוא יום והכול ישתנה ואני אמצא את הדרך לחזור לעצמי ואולי גם
לחזור אלייך.
עד שזה יקרה ונראה לי שזה יקח קצת זמן, אני אשאר בשברים ומי
יודע אולי בסוף מישהו ימצא אותם וידביק אותי מחדש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הסקרנות היא
שהרגה את
החתול.










אבל היא גם מי
שהחזירה אותו
לחיים!


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/2/11 22:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כרמל דפני

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה