על גגות הבתים יורד הלילה
פנסים אומרים עכשיו שלום
ובכל חוצות העיר
העצב שר לו
ואין מי שיקשיב
על גגות הבתים יורד השקט
אופקים רחוקים לוטשים מבט
ובחלומות אנשים
בדידות יוקדת
ואין מי שיאהב
והרכבת,
מול מסילת ברזל
אוזרת כוחות למסע
אני עומדת,
וליבי שואל
למצוא נחמה.
בין נופים מתחלפים עולה הבוקר
זרות מדגדגת מבפנים
והמסע מתחיל
הדרך נפרשת
ואין איש מלבדי
והרכבת,
מול מסילת ברזל
אוזרת כוחות למסע
אני עומדת,
וליבי שואל
למצוא נחמה.
על חלונות מוארים צונח חושך
הבטחות ישנות נעורות בדממה
ובכל חוצות הלב
פועם הגעגוע
ואיני יודעת למה.
מולחן |
