שתגיע המוזה
טווח הנשימה הזה
שבו היא מופיעה
כמו רגש שנמתח פתאום לאלפי חלקיקי מילים
צוהר שנפתח ונסגר מיד אם לא דוחפים אצבע
אי אפשר לכתוב את אותו השיר פעם שניה
ואם תופסים אותו שניה אחת אחרי
הוא יוצא מן צל חיוור
קצת כמו השיר הזה
שבכלל אמור היה להיות על דליה רביקוביץ ועלי
איך שתינו גורלנו בידינו שפר
היא אמרה הלוואי ואזמין כל חבריי לארוחה אחת
ולא זכתה לכך, לא זכתה
לא הספיקה את עצמה
תפסה צוהר ההזדמנות בשתי ידיים וקפצה
גם התאבדות היא כמו שיר
אם לא תופסים אותה בזמן
בדיוק בנשימה הנכונה
היא לא תקרה
לא לא
היא תשאר רק צל חיוור של מחשבה
והיא תמיד חפשה דמות אב
הדליה הזו
וזה מה שדפק לה את כל היחסים עם הגברים
ואולי לכן גם אף פעם לא הכינה ארוחה לחברים
ואני יכולה להבין אותה
כי איך אפשר בעולם נטול אב
לתת לעצמך להכין מן משתה תחשושים
שכזה
ולצפות שהכל יהיה בסדר
ושכולם יבואו
ולא יהיה מי שיקלקל את החגיגה
אני במקומה גם הייתי מחכה
בשמים שלה לא היה אב
בשמים שלה לא היה אב
בשמים שלנו אין אב דליה
ולא יהיה
את יכולה חרש חרש לבכות לך בפינה שקטה
דליה
חרש חרש
בכי לך
דליה
בכי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|