שי חצור / לפעמים |
לבד והנפש נפערת,
הריח של הזיעה חסר השפעה,
אזל מלאי הסחות הדעת,
התנדפו השקרים והאשליות,
ואני,
נשארתי לבדי,
אני והאמת שלי.
לעיתים,
הלבד הופך בודד,
לא נשאר מה לאבד,
בתמימות אני מתאהב,
ואני,
נשארתי לבדי,
אני והאמת שלי.
יש רגעים,
אני מתקשר ואת עונה,
מודא שהפרידה עדין מכאיבה,
את משיבה לי באותה שאלה,
ואז דממה.
את היחידה שמבינה,
אותי והאמת שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|