כָּל אַרְיֵה מֶלֶךְ בְּיַעֲרוֹ
מֵאָה לְבִיאוֹת קְטַנּוֹת לְפָנָיו עוֹבְרוֹת
לְשַׁמֵּשׁ מִדּוֹתָיו
לְסָרֵק מַחְלְפוֹתָיו, לְעַקְצֵץ אֶת בֵּיצָיו
לְהַשְׁחִיז צִפָּרְנָיו, לִגְרֹף אֶת גַּבּוֹ
לַלּוּק סַלְעֵי חִיּוּכוֹ הַלְּבָנִים
לִפְלוֹת כִּנִּים מִשְׁתַּלְּחוֹת מִפְּלוּמַת זְנָבוֹ
לְחֹם בֵּינֵיהֶן חָרְמָה - עַל זְכוּת עֲלִיָּה
לִיצוּעָיו בִּיצוּעָיו
כָּל כְּפִיר בְּחֻרְשַׁת קָנִים
מְקַמֵּט אֶת גְּבִינָיו בְּצַעַר יוֹמִי
מְצַמְרֵר אֶת עוֹרוֹ מוּל הַשֶּׁפַע הַמֻּצָּע
וְשׁוֹאֵג אֶת יֵאוּשׁוֹ הֶעָקָר לֶחָלָל
עַד תֹּם אֲוִיר בְּרֵאוֹתָיו הַכָּלוֹת
כָּל שַׁחַל בְּמַעֲבֵה צַמָּרוֹת
מֵסִיר אֶת כִּתְרוֹ וּמַשְׁפִּיל גּוּפוֹ
זוֹחֵל בְּעַלְוַת יֹבֶשׁ שַׁלֶּכֶת
מִתְעַפֵּר כְּתוֹלַעַת רַכַּת מֹתֶן
וּמְשַׁלֵּחַ קָרוּעַ מֵאָה לְבִיאוֹת קְטַנּוֹת
רַק אַחַת בְּרֹאשׁוֹ - דְּמוּתָהּ לֹא תָּסוּר
רַק אוֹתָהּ יֹאבֶה, זִמְזוּמָהּ אֶת אָזְנוֹ יַכְבִּיר
שָׁעוֹת כָּךְ יִרְבַּץ לִפְנֵי רְקַב גְּזָעִים
נְחִירָיו יִשְׁאֲפוּ אֶת מֶתֶק דִּבְשָׁהּ
רַק אוֹתָהּ, רַק אֶת מֶתֶק דִּבְשָׁהּ
וּבִגְּבוֹר יִסּוּרָיו הַדְרַת מַלְכוּתוֹ
יָסִיר מֵעָלָיו כְּבֶגֶד בּוֹגְדִים
אֶת כַּפּוֹ יִשְׁלַח אֶל הַסֶּדֶק
בְּתִפְרוֹרֶת הָעֵץ וְאֶל פִּיו
יִשּ-ָא אֶת הַמֶּתֶק הָאָסוּר
אַךְ הַמֶּתֶק הוּא רַק קְרִיאָה לִנְחִיל
וְאוֹתָהּ נֶחְשֶׁקֶת אֲהוּבָה
הַשְּׁקוּלָה לְמֵאָה לְבִיאוֹת קְטַנּוֹת וְיוֹתֵר
הַמְּשַׁמְּשׁוֹת בַּחֲצֵרוֹ
אוֹתָהּ בַּת נַעֲוַת זִמְזוּמָהּ
אֶל תּוֹךְ אָזְנוֹ תְּנַקֵּר אֶת עֻקְצָהּ
וְעֵת יַחְדֹּר סִפָּהּ אֶל עֶדְנַת עוֹרוֹ
הַכָּמֵהַּ לְטוּבָהּ,
עַל חַרְבָּהּ תִּפֹּל
כָּל לַיִשׁ יִמְאַס בְּמֵאָה לְבִיאוֹת קְטַנּוֹת
הָרָצוֹת לְפָנָיו בְּעִכּוּס זָנָב
מוּכָנוֹת לְרַצּוֹת, לְהַקְשִׁיב, לְסַפֵּק
כָּל רְצוֹן כָּל גַּחֲמָה
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא יַפִּיל
אֶת עַצְמוֹ בְּשָׁלְחוֹ יָד
לַאֲשֶׁר לֹא שֶׁלּוֹ בְּלִי רְשׁוּת.
12/7/06
השיר אמנם ישן, הוא נכתב כשהחשד היה קטן ובלתי סביר. חשבתי
שכשאקטואליה מתעוררת לעיתים, זמן רב אחר כתיבת השיר, יש
בעובדות, הצדקה להצגתו מחדש, לתגובתכם. |
