היה זה היום בו המים היו ירוקים
היה זה היום בו חזרתי הביתה מותש
הלכתי והלכתי באותם השבילים
כשבמים משתקפים הם החיטה והקש
צעדתי בחיפזון במעלה אחת הגבעות
וכשהגעתי לראשה פשוט עצרתי
לכל כיוון שרק היה אפשר יריתי צעקות
כשמסביבי עמדו רק העצים והלילה
עד שחזרתי להתקדם, ואז שתקתי...

דווקא מתוך האדם ממנו ציפיתי הכי הרבה
דווקא מתוך זה שנותן לי סיבה לחיים
הוא לא מבין אותי... לא מנסה...
ומה הטעם בהם כשבקושי נושמים...

בא לי לקפוץ לתוך אותם מים ירוקים
כשאיש אינו מסתכל לעברי
בזמן שהשמיים עצובים ושחורים
אוף...