כסויים וכסויות, שחורים ושחורות
מתרוצצים בין תשמיש לפאה.

עת נדחקת אפלה,
בתי גטו מודרני פולטים אל הרחוב
ראשוני תלמידי חצרות.
הרחוב מתמלא בנחיל ממהר
המוחה את קורי האתמול.

רבי עקיבא, נוח בשלווה.

שמש מתחילה לשזף את בתי האב.
פאות מכילות נשים כסויות
יוצאות אל דרכן עם סלים.
רוב חנויות, דוכנים ומרכול
מציגים את שללם העשיר.

רבי עקיבא, נוח בשלווה.
דע כי צעדי הפוסעים.

המאור הגדול.
בניצבו ממעל שולח לדרכה קרירות אחרונה של צל.
מחמם כאתמול את טלאי הבתים
שחוזקם ידע רק האל.

הפסקת צהרים לכל.
מתערבבים להם יחדיו, בביטחון מזויף,
של מרחק נגיעה לשמור.
עסקני העיר, אמהות למכביר
ונערות צעירות אוחזות טף.

המולת הקן מאותתת גם כן,
לחלונות הראווה שבקיר.
לצאת ולכבוש מקום של כבוד
ברחובה השוקק של העיר.

רבי עקיבא, נוח בשלווה.
דע כי צעדי הפוסעים
מדברים בך בענייני דיומא.

מקום לאנשים אין.
הסחורות דוחקות את רגלי ההולכים לסלול.
שוק שנדמה וברח ממקומו הטבעי בקצה העיר,
נמתח לו לאורך הרחוב.

רבי עקיבא, נוח בשלווה.
דע כי צעדי הפוסעים
מדברים בך בענייני דיומא.
כפי שנגזר על גיבורי מלכות מתקדמים.

לאור קרני שמש חודרות,
יון מבצע את זממו ביונה שמקבלת את זממה
מעל גג חנות לתשמישי קדושה.

שמש כורע אל הים.
האפלה שוב קורצת מצידה השני של העיר.
תלמדי בתי מדרש וצוערי חצרות,
ממהרים לבתיהם מיום עמל קדוש.
חלונות הראווה מזדחלים להיכנס מאחורי זכוכית וסורג.
אולי עוד לקוח עם ספר ביד יזדמן בו בטרם החג.

רבי עקיבא, נוח בשלווה.
דע כי צעדי הפוסעים
מדברים בך בענייני דיומא.
כפי שנגזר על גיבורי מלכות מתקדמים,
מותך תורגם לסל מצרכים.