"תספר לי משהו מעניין", היא בקשה. "אין לי שום דבר מעניין
לספר", אמרתי, וחזרתי לבהות במסך המחשב, מתוך תקווה קלושה
שהצורך הספונטאני שלה בהשכלה דעך ונמוג. "פעם היינו מדברים,
פעם היית מספר לי כל מיני דברים", היא פלטה במרירות. "מה את
רוצה שאני אספר לך?", "לא יודעת, אולי, איזו הבחנה מעניינת,
פעם היו לך הרבה הבחנות מעניינות".
מאיפה לעזאזל אני מקריץ לה עכשיו - 'הבחנה מעניינת'? רגע, רגע,
יש לי:
"טוב, שמת לב שלכל האתיופיות קוראים 'אביבה'". "אביבה?", היא
מביטה בי בתימהון.
"כן, לשתי הקופאיות האתיופיות ב-PM:AM קוראים 'אביבה'". "מאיפה
אתה יודע איך קוראים לקופאיות ב-AM:PM ?" , היא שואלת. "השם
מופיע על המסך של הדף חשבון", אני עונה.
"טוב, זה לא בדיוק מדגם סטטיסטי מייצג", היא קבעה בטון מאוד
מסוים, שמאפיין בוגרות של  'החוג למדעי ההתנהגות בבאר-שבע'.
"וגם לסייעת האתיופית של ד"ר לוי, רופא השיניים שלי,קוראים
אביבית, שזה בעצם סוג של 'אביבה'", אני זורק ומנסה להציל את
שרידי 'ההבחנה המעניינת' שלי.
"אני לא מבינה מאיפה הבאת את השטות הזאת, האבחנה שלך גם
מטומטמת וגם גזענית".
"מה פתאום גזענית?, גזעני זה להיות נגד מישהו, ואני לגמרי בעד
האתיופיות, אני אוהב אתיופיות, אני פילו-תיופי".
"אה, אז עכשיו אתה רוצה להחליף אותי באתיופית", היא פלטה
בזעם.
"זה לא מה שאמרתי", התגוננתי ללא הועיל.
"בסדר, אם זה  מה שאתה רוצה, לך לאתיופית שלך, לאביגיל",
"אביבה", תיקנתי.
"ידעתי, מה יש, אני לא שזופה מספיק בשבילך? לא אקזוטית מספיק.
זהו נמאס לי, אני חוזרת להורים - אפס".
"אבל...", "לא מעניין אותי אבל, יא חתיכת חרא, רק שתדע לך, גם
לי יש פנטזיות, אבל זה לא אומר שאני משטרללת עם כל 'אחמד'
שמשפץ בסביבה".

היא יצאה וטרקה את הדלת אחריה ואני חזרתי לבהות במחשב. עכשיו,
לפחות יהיה לי קצת שקט, ואף אחד לא יבקש ממני לספק 'הבחנות
מעניינות'. ואז, לפתע זה הכה בי, בעצם למה לא. אולי הגיעה השעה
לתעל את הפילותיופיה שלי לפסים מעשיים?

רק בשעה שהמקדח של ד"ר לוי כבר זמזם לי בתוך הפה, חשבתי שאולי
היה זה יותר נבון מצידי לו הייתי בוחר להתחיל את המסע
הפילותיופי שלי ב- AM:PM.
בזוית העין, מבעד ערפילי הכאב, הצלחתי להבחין באביבית, שאכן
נראתה מאוד מצודדת בחלוק הלבן שלה ועם כפפות הלייטקס.
בדיעבד, אני חייב לטעון ביושר שכאב השיניים הפיקטיבי לא היה
רעיון מבריק.
אחרי העקירה, הלגמרי לא פיקטיבית, כבר לא הייתי במיטבי. מסתבר
שעם שפה נפוחה, פה רדום וחך מדמם קצת קשה לשכנע בחורה להצטרף
אליך ולקרוע את הלילה בברים של רחוב לילנבלום.
החלטתי לחזור למקורות, למצוא לי אביבה אותנטית ב- AM:PM. וכך
זה עבד בדיוק: אמנם הסתכנתי בפריצת דיסק, אבל הביצוע היה מושלם
הנפתי בנון - שלנטיות שישייה של מים מינראליים אל מעבר לדלפק,
ועוד בטרם הספיקה אביבה לשאול אותי "אם יש כרטיס מועדון" שלחתי
לעברה מבט שרמנטי ושאלתי אותה אם יש לה חבר. בתגובה אביבה
סובבה את הראש ואמרה מילה אחת: "איגור". לא ממש הבנתי למה היא
מתכוונת, האם יש לה חבר שקוראים לו איגור? ואולי איגור זו בכלל
מילה באמהרית? לא הספקתי להתלבט יותר מידי, כי כמעט מיד הופיע
הגברתן שעומד בכניסה, "איגור" הסתכן בפריצת דיסק והניף אותי
בזריזות ישר אל הרחוב.

הייתי בטוח שבכך סיימתי את ההרפתקה הפילותיופית שלי, אבל החיים
לפעמים לוקחים אותך לכל מיני מקומות מפתיעים - תחנות אוטובוס
למשל. ושם, בתחנה של קו 4, ראיתי אותה, את אביבה, אביבה מהדלפק
השני ב- AM:PM, היא חייכה אלי, החזרתי לה חיוך ובלי להתבלבל
הצעתי לה להתלוות אלי לקפה. היא הסכימה, אבל אמרה שלא כדאי לי
לפתח ציפיות, כי בעוד שבוע היא עוזבת את העיר ומתחילה את
הלימודים לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, בבאר שבע..