קר בחוץ - העצים וגם את
ערומים - וזה טוב ויפה.
אך כשחם לי בפנים
ואת קצת לבושה,
אז ממש מתחשק לעלות לקפה.

והלילה? ארוך.
והמלאכה? מרובה.

אז
בואי נתיר מעשים אסורים.
בואי נשחיר לילות לבנים.
בואי ניצור המולה, שועלה.

ושוב במיטה, ושוב לבד,
עם טלוויזיה דלוקה וגזרי עיתונים.
געגוע עולה ללילות לבנים
ולאור מתפשט ולעור שגם כן,
וכל שנותר זה רק לדמיין.

כי מרובה המלאכה,
ואתה? לבדך.

אז
בוא ותתיר מעשים אסורים.
בוא ותשחיר לילות לבנים.
בוא ותריח את הריח. בוא תיילל לירח.
בוא ותאכל את הלב, זאב.

גרון עמוק יבלע את הבדידות
וגרון עמוק יותר ישלים את החסר.