New Stage - Go To Main Page

אופיר מוריסון
/
שקיות זבל

שקיות הזבל נערמות מתחת לעיניים,
והאוטו זבל מתעכב.
פותח וסוגר מגירות במהירות,
ממלמל שיחות ישנות לטלפון החירש.
נהרות נהרות של דמעות ניגרות,
להשיט בהם תקוות אחרונות.


מתפתל בכיסא, מבקש, ואין ממנה עוד.
ואין ממני.
כי מופרך עכשיו לקבל מתנה שכזו,
באמצע הירידה, במורד החיים.
כשאתה מורד וכועס, מועד וקורס,
מרכין ראש מול המראה.
רואה את עדר האנשים מובל,
מחכה ומחכה, והיא לא שם.
ועננים לבנים מכבשים פועות,
חולפים מעליך,
ואתה רוצה להיעלם בתוכם.
שמישהו יספור אותך לפני השינה.
שמישהו יספר עליך אחרי שתישן.
על איך שהבית משוגעים היה רק חלום רע,
ושהלב החולה הזה פעם לו בשקיקה.
על איך שהושבתי אותה על השיש,
ולחשתי לה באוזן שאני אף פעם לא אלך.
ועל איך שהלכתי, והשארתי אותה שם,
יושבת בחדר מדרגות, ומחכה שאחזור.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/5/10 13:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אופיר מוריסון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה