|
על הישורת העליונה האחרונה בחדר המדרגות
יש צללית שראשה שחוח
איננה רואה אותי כלל
עומדת לבדה באמצע היום
פניה מופנות החוצה משם
גם אם ניתן היה לשקול זאת פעם
כרגע הגג איננו אפשרות
הדלתות אליו נמוגו
עוד רגע ותתחיל לרדת למטה בדרך המקובלת
מביט עליה בחליפת הצל שלה
מתמזגת באור אפור-ירקרק
אחרי-צהריים של חדר מדרגות
לה עצמה יש צל שנגרר אחריה
היא מתעלמת ממנו
מתחילה להחליק באוויר
דמותה מתחילה להתפורר
מעין-אבק מכסה אותה
בקווי מתאר מיטשטשים
כשתקפץ באין-רואים על המדרגות
אפילו לא תנסה לאחוז בי בדרכה למטה
כמו שהייתה רגילה לעשות פעם
כאילו שכחה שהייתי מעקה.
|
|
|
"נקמתנו בוא
תבוא. ותהי
כחימה שפוכה עלי
ארץ, וגוועו כל
ארץ ויושביה תחת
משא זעמנו."
דץ ודצה
|
| בזרקור |
עדן מימן
nobody becomes an
artist unless they
have to.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.