הצווחה שפילחה את תנוכי,
עודה תהדהד תהודת מוחי.
איומה. מעוכת בליל מילים.
אני מחזיר לה צועק: "נופר"!
נאוות בנות, לחן יפי דיבורה,
היה שם לשבר לנהי. שואה.
לצעקתי, התעשתה כאילו.
זה נועם. נועם אחי, נדרס!
אני למצבו. והיא לא יודעה.
אימה רתוקת חיבוק שכנה
ואין דובר יפרט לשאול בור.
נוהג לאפס הגה ייקחני אתר.
מגיע התקהלות כביש. שמה.
גבר יחסום גוף. ייקחני רכב.
נעקוב אמבולנס: "רק פצוע.
יהא טוב אי"ה", ישקר מיטיב,
שבר קול הסגיר לביש אובדן.
מסר הסיט רכב אלי 'מאיר'.
ב'לניאדו' אין מחלקת ראש.
זמן יקר מזליף יקר דם מוח.
שאון חול פוסק. לריק ביתו.
לגופתך בן עמדתי. מקווה.
לסיכויים של חיים, שאלתי.
רחמנייה אחות. רק תאמר:
מת הילד! אוי אבוי. ואני,
לקור גופך למקפא שפתיך.
אשק אחבק ואשק. ואבכה.
ועתה נועם עובד,
אתה, נועם אובד.
16.03.10 |
