ושנינו עמדנו על הגבעה ההיא, המשקיפה אל העיר
הבטנו איך העיר משתחררת מחוטי הברזל
והופכת חופשייה
רק אנחנו הרגשנו לכודים בתוך מערבולת
שמבקשת לא להרפות מאתנו
שקרים שנכתבו בשורות הראשונות
המשיכו ללוות אותנו אל כל מקום שהגענו
ושנינו עמדנו על הגבעה ההיא
עם הבקבוק ביד, נתנו לרוח להכות בפנינו
מנסים לצעוד צעד נוסף
אך הוא תמיד מתעכב
והעיר נראית מתרחקת מאתנו
אני זוכר אותנו נוסעים בלילות
ברחובות בהם נשארו שאריות של ימים מאובקים
הזונות עמדו בקצה
היום אנחנו כבר לא חולפים שם
אבל הן עדיין עומדות שם
מצפות ואולי כבר הפסיקו
רק שנינו נשענים על מול עיר שהשתחררה מהכלוב
אל הטרף היא רצה
כבישים סואנים
וגדרות מסתירות כל ניסיון לדמיון
הפיתוי עוד מונח שם
אך מי ירים אותו ממדרכות עמוסות עקבות
ושנינו עמדנו על הגבעה ההיא
ראינו את העיר בימי ראשיתה
יצור חופשי בעולם של מלכודות
לא ידענו איפה להסתתר ואיך ניכבש
ורק הזמן הניח לנו
הוא ידע את סופנו בטרם הגיענו
והנה הגבעה נעלמה
והנה העיר הופכת ימיה
עכשיו היא שלט פרסומת
עכשיו היא מועדון סגור
ושנינו מביטים עליה
כמו ילדים קטנים שאיבדו את דרכם
אתה רוצה לחזור, אני לא יודע לאן
משתכרים בחדרים שקטים
אחר כך נפגשים בקצה הרחוב
פעם היינו עוצרים, היום אנחנו חולפים
והעיר, העיר השתחררה לחופשי
הטרף מוכן ומזומן
אנחנו מבינים, שאין לנו למה לצפות
עמדנו מעל הגבעה ההיא, ראינו אותה מתעוררת
עכשיו היא לא תוותר עלינו |
