יש שני סוגים של אנשים בעולם. יש כאלה שמחלקים כל דבר בעולם
לשני סוגים, ויש כאלה שמחלקים הכל לשלושה. אנשים שמחלקים הכל
לשניים הם אנשים שקולים, מאוזנים ואובייקטיביים. האנשים
שמחלקים כל דבר בעולם לשלושה סוגים הם סתם קקה.
במלחמה בינינו ובין האנשים שמחלקים הכל לשלושה סוגים, את הפצצה
הראשונה הטלנו אנחנו. זו היתה פצצה לוגית שהאמנו בתחילה שתשלול
את עצם קיומם של אנשים שמחלקים הכל לשלושה סוגים, אבל בדיעבד
רק הנחיתה להם מהלומה ממנה התקשו להתאושש. במשך ארבעים יום
ישבו טובי המוחות שמחלקים הכל לשני סוגים סביב שני שולחנות
עגולים ועמלו בתיכנון הלוגיקה של הפצצה. פיתוח הפצצה התקדם
בשני כיוונים נפרדים, האחד מתמטי והשני פילוסופי.
המערכת המתמטית - שבתחילה נדמה היה כי דווקא ממנה תבוא הישועה
- כשלה לחלוטין. ניסינו לייצר שתי נוסחאות מקבילות שמצד אחד
יסתרו אחת את השנייה לחלוטין (שהרי כשיש בעולם שני סוגים של
נוסחאות, הן בהכרח סותרות אחת את השנייה) ומצד שני יצליחו
שתיהן להפריך את עצם קיומם של שלושה סוגים של דברים בעולם.
הדבר לא עלה בידינו.
לעומת זאת, מערכת הטיעונים הפילוסופית נדמתה בעייתית מאד
מלכתחילה, אבל בדיעבד התגלתה כהצלחה מסחררת. חששנו בעיקר ממה
שיקרה ברגע שנצליח ליצור טיעון מושלם שיפריך את קיומם של שלושה
סוגים של דברים בעולם. ידענו היטב שברגע שאנשים שמחלקים הכל
לשלושה סוגים ישתכנעו בטיעון שכזה, הם למעשה יפסיקו להתקיים,
ואז גם אנחנו נפסיק להתקיים כי כבר לא יהיו יותר שני סוגים של
אנשים בעולם.
בכל זאת, הצלחנו לייצר מערכת טיעונים פילוסופית שלא היתה
מושלמת אבל היתה אפקטיבית ואיפשרה גם ניצחון לוגי על האנשים
שמחלקים הכל לשלושה סוגים, וגם את המשך קיומנו. הטענה שפיחנו
היתה פשוטה: אין לאנשים שמחלקים הכל לשלושה סוגים סיכוי נגדנו
בשום סוג של עימות, מכיוון שהם יבזבזו כוחות חשובים במאבק
מיותר מול כוח שלישי שכלל אינו קיים. כמובן, גם אחרי שהשלכנו
לעברם את הטיעון הזה האנשים שמחלקים הכל לשלוש המשיכו להתעמת
ולהתווכח איתנו, אבל כבר לא היה לנו איכפת. אפילו שמחנו.
זמן רב חלף, והסטטוס קוו שהצלחנו להשיג, בו אנו שומרים על
יתרון לוגי יחסי אך לא ניצחון מוחלט על האנשים שמחלקים כל דבר
בעולם לשלושה סוגים, הלך והתקבע בתודעתנו. אולם הם, כמובן, לא
ראו זאת כך. הם טענו כי דווקא האשליה שאנו ביתרון תביא בסופו
של דבר לקריסתנו כשיום אחד נספוג מתקפת פתע מצד אותו סוג שלישי
לכאורה של אנשים בעולם. בעוד אנו נחנו על זרי דפנה והתעלמנו
מהסכנה האורבת לנו, לטענתם, הם השקיעו מאמצים רבים בהקמת מערכת
ביצורים לוגית אדירה שתגן עליהם גם מפני הטיעונים שלנו, וגם
מפני הטיעונים של אותו סוג שלישי לכאורה.
איש מאיתנו לא לקח את הטענה הזאת ברצינות, אבל בוקר אחד
התעוררנו כדי לגלות שהרחובות זרועים במודעות נייר שהשליכו
עלינו מטוסים. גשם הניירות כמעט והחשיך את העיר, אך בתאורה
העמומה הצלחתי לקרוא את המסר המחריד שנכתב על המודעה:
'כולנו - גם אלו שאנו מתארים כמחלקים כל דבר בעולם לשני סוגים
וגם אלו שאנו מתארים כמחלקים לשלושה - כולנו אותו הדבר היחיד
והאחיד. שכן לחלק הכל לשניים וכל חלק כזה לשניים וכן הלאה זהה
לגמרי לחלוקה של הכל לשלושה סוגים, וכל חלק כזה לשלושה וחוזר
חלילה. בכל מקרה מתקבל אותו גודל בדיוק של אינסוף.'
בצהרי אותו יום כינסנו שוב במטה החירום את טובי המוחות שמחלקים
כל דבר בעולם לשני סוגים. האווירה היתה מדוכדכת, ודרך החלון
יכולנו לראות את גשם מודעות הנייר ממשיך וניחת על עירנו.
אחד מטובי המוחות קם ראשון ואמר שמדובר בזיוף שיצרו האנשים
שמחלקים כל דבר לשלושה סוגים, ואסור לנו להתפתות להאמין שאכן
יש בעולם כאלה אנשים שאינם מאמינים בשום חלוקה. רחש של הנהוני
הסכמה עבר בקהל.
מישהי קמה ואמרה: 'גם אם מדובר בזיוף, ומן הסתם בהכרח מדובר
בזיוף כי לא יתכן שקיים סוג שלישי של אנשים בעולם, רבים מבנינו
ובנותינו עלולים להשתכנע בדברי ההבל שנכתבו במודעה, ולמעשה
יהפכו בתמימותם לאנשים שאינם מאמינים בחלוקה. לכן עלינו להגיב
להגיון עצמו שמוצג במודעה ולא לשאלה המופרכת לגבי קיומם של
אנשים שעומדים מאחורי היגיון זה'.
רחש של אי נחת עבר בקהל.
אחד הנוכחים ביקש רשות דיבור ואמר שקיומם של אנשים שמאמינים
שבעולם יש רק סוג אחד של אנשים, מעיד על כך שהאנשים שמחלקים כל
דבר לשלושה סוגים צדקו. הנה, אכן התגלה סוג שלישי של אנשים
בעולם. אולם, אם כך הדבר, צריכים כולנו להפוך לאנשים שמחלקים
הכל לשלושה. ואז שוב יהיו רק שני סוגים של אנשים בעולם - אנשים
שמחלקים כל דבר לשלושה סוגים, ואנשים שאינם מכירים בשום סוג של
חלוקה. דהיינו, בכל מקרה ישארו רק שני סוגים של אנשים בעולם,
והצדק עדיין יהיה עמנו. אבל יתכן, כך אמר, שהצדק הזה יעלה לנו
במחיר כבד כי נאלץ לחיות כאנשים שמחלקים כל דבר בעולם לשלושה
סוגים רק כדי להוכיח שיש בעולם רק שני סוגים של דברים. רחש של
עצב עבר במטה כשנאמרו מילים אלו.
נעמד אדם נוסף, קשיש כפוף וחולה, וקרא בקול נרגש:
'מרגע שהוצג בפנינו טיעון נוראי זה, איננו יכולים להמשיך
להתקיים כפי שהתקיימנו עד אותו רגע. תפיסתנו חייבת להשתנות.
אנחנו חייבים להודות שאולי טעי-'
קריאות בוז קטעו את קולו של הדובר, אך הוא היסה את הקריאות
בידו השמאלית הרועדת והמשיך בקול סדוק.
'אל תבינו אותי לא נכון. לרגע איני טוען כי האמת הבסיסית שלנו
היתה שגויה. בי נשבעתי בהן צדק, בעולם קיימים שני סוגים של
אנשים! שניים, לא פחות ולא יותר!'
כך צעק, והקהל הגיב ביללות שמחה.
'אבל במסגרת האמת הבלתי מעורערת הזו, אולי בכל זאת שגינו בפרט
כלשהו. אולי החלוקה האמיתית אינה בין אנשים שמחלקים כל דבר
בעולם לשני סוגים ובין אנשים שמחלקים כל דבר לשלושה. אולי שני
הסוגים של האנשים בעולם הם אלה: אנשים שמחלקים כל דבר בעולם
למספר כלשהו של סוגים, מחד גיסא, ואנשים שכלל אינם מאמינים
בחלוקה, מאידך גיסא.'
שתיקה עברה בקהל. ואחר כך התחלפה השתיקה ברחש של הארה. יכולת
ממש לשמוע את חריקות המטמורפוזה שעברו כל הנוכחים בחדר. לא
אשכח את הרגע ההוא, זה היה הרגע שבו גיליתי שכל מה שהאמנתי בו
היה אמת מוחלטת, ולמרות זאת שגיאה איומה. אבל זה היה גם הרגע
בו למדתי מחדש לאהוב את האנשים שמחלקים הכל למספר כלשהו של
סוגים. את היכולת שלהם לראות דברים בצורה שקולה, מאוזנת
ואובייקטיבית. אנשים שמתנגדים לכל סוג של חלוקה, לעומת זאת, הם
סתם קקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.