כשאתה חוצה את הרחוב לתוך הניקיון המסנוור
של אנרגיות משתוללות
והם מביטים לך בעיניים כאילו יודעים הכול
אתה בובה חשמלית
ידיים מחליפות גוונים לבנים במילים רכות
תיקיות נפתחות בידיים נקיות חלקות שלא ידעו עבודת-כפיים
עט מסמן שורה קטנה בדף
הבטחות משוחררות לאוויר, כמו בועות סבון

בובה חשמלית היא בובה טובה
בובה סמרטוט היא בובה רעה.

אני לא מיליונר "אל תעשה טובות"
אני לא אוכל שמנת, אני אוכל קש
בבוקר אין מלבד מילים
לא טוב כלום
כשתצעק ותצעק מי בסוף יקשיב
גם אני למדתי לדאוג לעצמי

זורקים את הדת שלהם אליי לפרצוף,
את משנתם החברתית
כל מה שאני רוצה זה להיות בן-אדם,
זה הכול.

בן-אדם פוסע באבק בין עצי-הזית
בתוך השבלול רוח מרחפת
אין גבול לשמיים, הלב צועק
מאבד תבניות, לא מסוגל להתמודד עם גדול,
הם שמים אותו במוסד

בן-אדם פסע באבק בין עצי-הזית
בתוך השבלול חיה משתוללת
סגור ומרופד כותונת-משוגעים, הלב צורח
רוצה להיות קרימינל, לשבור להם את הראש,
הם דופקים בו מסמרים למוח.

נדלק האור, הוא מכבה אותו
"תרד על הברכיים" הוא מצווה
כבר נגמר הכוח, אבא שלי
"זה לא משנה כשמלחמה באופק רועמת
והעבודה קשה, ואתה זה שהולך רחוק"
מדביק לי את הטלוויזיה המזוינת ישר לפרצוף
מורח עליי דפי-עיתון
לא רוצה לראות, לא רוצה לדעת
כבר אמרתי שהעולם הזה יתחרפן פעמיים

הבריאות לא נשפכת כאן
ועזבו אותי כבר לפני-כן
עדיין בזווית העין מחפש כוכבים
ירח כה רחוק
הוא סוגר חלון

למה לא ייתנו לי מנוחה
גם ככה העבודה קשה
אני נשאר לבד וטוב לי
עדיף מאשר להיות לבד עם
כי כולם דגים

ולבד יושב ומלקט את עצמי
אני לא צריך עזרה
ובאשר אלך,
כל החלומות והזיכרונות
כולם נשמרים
עין פוזלת לעבר, עין לעתיד
והעין השלישית בוהה נדהמת בהווה
עין בוהה פראית.