מונה בי דקות של עצבות, של פרידה, של גיבוש, של איסוף רסיסים,
מנסה להכניס אויר לבפנים אך מחנק בגרון ששכח איך נושמים.
אז לפני שעוצמת עייני ומרימה את ידיי מתרבות המרדף,
מקווה שעוד יש בשביל מה ושאולי המחר שוב ירחיב את הסף.
ועוצרת, שתיקה באוויר ואני מרחפת כי כבד לי לצלול,
אך אוטוטו ואשוב לבקר בימי, לעולם לא אנסה עוד לחדול |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.