ורד נוי; ורד בר
אין פעמי למחות
על נחיל ארבה שאך הודבר
זממו על גן נעול לפשוט
הן ורד בר; כך ברוקדך
אל מול עדשות ההנצחה
תהא עדשתי לך עבד;
והצמצם ירון: פריחה!
הו, ורד נוי; בהתחייכך
לשמע דבר שטות או גסויות
במלוא תפארת נחשפו
שיני כותרת כה צחורות!
ובימים לבנים;
לספרים אחטא, ואת תדוני
ואהיה נזיר לשושנים;
עד את תהום הזמן תחוני... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.