|
שלום שמי הוא דוגי אני דגיגון קטן בן 4 שונייות.
כאן אני אספר על חיי בתור דג.
מאז שאני זוכר את עצמי היינו מסתתרים מפני אוייבים (כרישים
בעיקר).
מרדף אחד אני לעולם לא אשכח, אני שחיתי לי במעמקי השוניית
ולפתע ראיתי צל ענק של כריש התחלתי לשחות הכי מהר שאני יכול
וידעתי שסיכויי קלושים.
לפתע הכריש הועלה במתקן ענקי שעשה רעש ולראשונה ראיתי את הכריש
נאבק על חייו ולא אותנו הדגים נאבקים על חיינו ממנו.
שאלתי את הורי מה זה היה?! הם לא ענו אבל ידעתי שהם מסתירים
משהו.
ביום הולדתי קיבלתי אלמוג מחמד, ממש חמוד ומתוק. קראתי לו מוגי
האלמוגי (אומנם לא מקורי אבל סביר). כל יום הייתי מוציא את
מוגי לטיול.
יום אחד בצהריי היום כשהשמש מחממת את הים ורואים את הכתמים
הלבנים שמעליה שמעתי צעקה.
מוגי השתחרר מהרצועה, אני רצתי לכיוון הצעקה, לפתע אני רואה את
סלים הסלמון זה שמוכר לנו עלים מתוקים עולה, תפוש במין חתיכה
חדה כמו שוניית מסוכנת.
צעקתי לו "סלים?!" הוא אמר "דוגי תשחה מכאן מהר לפני שגם אותך
יהרגו" בעודו מדמם וצועק ראיתי עוד חתיכות חדות מרקדות על פני
המים.
ברחתי משם כל עוד יכולתי!
כשבאתי הביתה אימי שאלה אותי איפה מוגי אמרתי לה שהוא ברח
ונסגרתי בחדרי. באמת הורגים דגים?! באמת סלים לא ימכור לנו
עלים מתוקים?!
בארוחת הערב העזתי לשאול מה הם אותן החתיכות שקפצו ורקדו ובדרך
לקחו את סלים. אבא החליט שזה הזמן לספר לי מה באמת יש שם מעל
הים.
"שמע דוגי רצינו לחסוך ממך את הדברים האלו אך לא נותרה לנו
ברירה. מה שראית היום בצהריים היו פתיונות וקרסים."
"מה זה?" התפרצתי לדבריו
"דוגי דוגי תן לי להסביר. הפתיונות והקרסים נועדו לפתות אותנו
הדגים לעלות למעלה" "למה?" שוב התפרצתי לדבריו.
"תקשיב בני האדם אלה שלבושים כמו מלפפון ים ובאים עם כל מיני
דברים עליהם"
"כן" הייתי להוט וסקרן לשמוע עוד.
"הם אוהבים לאכול אותנו"
"מה הכוונה לאכול?" שאלתי בפליאה.
הוא הזיז את ראשו ואמר "בשבילם אנחנו האוכל! הם לוקחים אותנו
ללמעלה ואוכלים אותנו. אנחנו לא בדיוק יודעים איך ולמה אך זאת
הסיבה."
הייתי מבולבל ושחיתי לחדר שם חשבתי בעיקר על בני האדם האלו
שאוכלים אותנו. לא הבנתי למה ולא הבנתי גם איך.
כשבאתי לבית הספר סיפרתי הכל למוקין הדג המוקיוני.
הוא ענה לדברי כך " אוי אוי דוגי הצעיר והתמים אתה לא ידעת שכך
בני האדם עושים? טיפשון! מתי שהכריש נלכד! מתי שסלים דימם
ועלה! לא הבנת את זה? אני חשבתי שאתה חכם יותר"
הייתי המום מתגובתו ושחיתי מהר אחריו. שאלתי אותו " תוכל לספר
לי עוד?"
מוקין אמר שלא ונכנס לכיתה.
עד עכשיו לא פתרתי את העניין.
רציתי לשאול אתכם למה לדעתכם אוכלים אותי ואת כל הדגים ששוחים
איתי בים?
ההמשך יבוא... |
|
|
A friend in
need's a friend
in deed, a
friend with
weed is better
A friend with
breasts and all
the rest, a
friend who's
dressed in
leather
- Placebo
Pure Morning |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.