במעמקי שאול נשרפה בלהבה
אפרה, תוהו, ריק, דממה
אין תחושה
כלום לא נוגע לה
פעימונת, דקיקה, קצרצרה
כמעט לא מורגשת
בקושי ממבטו החלול משתקפת
מתוך עיניו, כבר לא מביטה
קץ לסבל, תם יגון
סיבוב הסכין, כבר לא יכאב
לא שר ואין רון
רק חלל, נשאר, הוא בוהה בו
הוא הולך בין אנשים
היא בפנים נחבאת כבויה
הוא צוחק, מנגן, רוקד
היא לא יוצאת, היא חבויה
שנה עברה,
רחקה ממנה
תאומתה
איננה
ובעיתות של חסד
ברגעי חולשה היא נזכרה
מציצה מתוך קיפאון
כמהה לתאומתה
אז נצבט הלב בכאב קטן
שב הוא ומתעורר לחיים
היא מביטה דרך עיניו
ומבטו נוגה, עם ברק ולכלוכית
מרגיש חי
מרגיש כאב
זה נעים
זה מרגיש. |
