|
כשאני עובר ליד ביתך
אני ממשיך לצאת מחדרך בחיפזון
עובר בשביל בין הבתים
מישהו יכול היה לבוא מאוחר יותר
מישהו יכול היה להתעכב
במכולת
באוטובוס
בפקקים
ישנו עולם שבו
הנקישות על הדלת אינן נשמעות
אין צורך בבהילות
אפשר לשוטט בו במחשבות שאין להן שיעור.
אבל בעולם ההוא
של הדירה בקומת הקרקע
נקבע באותו רגע
שאחלוף לידך כמו עיוור בעיניים פקוחות
איך לא ראיתי אז
שאמשיך לצאת בחיפזון אל הכאב.
|
|
|
אז אני אוכל
פיצה עם פפרוני
כאן, ומתחיל
לתהות: 50 שנה
אחורה, איפה
הייתי משיג פיצה
עם פפרוני? וגם
אם הייתי מוצא
אחת, האם היו
רוגמים אותי
באבנים על אכילת
אחת? אכן, שאלה
קשה
אני, מחפש קשרים
ברבנות, כדי
לצאת עם כמה
תפילות ולא מוות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.