והעשן עולה, זמן טוב להיות חילזון
מבקשים רגע מנוחה מאלוהים,
אתה ממהר יותר מדי
שנות התשעים חוזרים בגדול לתוך החדר שלי
הוא רוצח אותם אחד אחת על מסך טלוויזיה
נח, אדיש, ברגל כרותה באוויר

בתוך תוכי זוכר, מנסה להתעלם
ספגטי במקרר, חריף במגירה
סיגריות-בירה-קפה
מלאן מוסיקה, כמה  ש-רק תרצה
סרטי-אימה במרקע ללילה קטן.

דופק על הדלת, נרדם בספה
מוזג חלב קר לכוס פלדה
רהיטים נמסים בלובן חומצה
ירדתי מטה ואין אני

מה רציתי באמת, דופק האוס במוח
מפריח פרפרים קטנים והדופק לא יציב
בתוך צלחת האוכל דג שסוע
בשר לבן בקצב הסמבה
הם רוקדים ביחד, הוא מניף אותה גבוה
רגל משטחת לו ראש, רגליים מחליקות קרח
השם שלו נישא גבוה בעננים נידפים
עיניים אילמות מתוך עור חלק אטום
אישה יפה,
קעקעה כנפיים על גבה.

ואיך אתה רוצה את זה,
עם דם או מיץ-עגבניות?
בצניחה החופשית הזאת העיניים לא רואות
זו החומצה, זו המוגלה שצריך לנקות.

זה משתולל באוויר החופשי,
כמו ציפור
מנפץ אלף אשליות, מייחל לחדשות
בועט בכל מה שפותח,
בכל מה שסוגר.