נתחיל מההתחלה-
כמו כל הילדות, גם אני נדלקתי לא פעם ולא פעמיים על כל מיני
בחורים, כאלה שיש סיכוי שיתפתח מהם משהו וכאלה שאין לי ממש
סיכוי איתם.
אבל, שלא כמו רוב הבנות האחרות, שחשבו שזו התאהבות שאין לשלוט
עליה ושהזמר/ שחקן/ דוגמן הזה הוא הוא אהבת חייהם, אני ידעתי
שהמדובר ב"קראש" קטן שיעבור בקרוב וכמובן, הקראש תמיד עבר.
שאלה אחת העסיקה אותי במיוחד- למה, למרות שאני יודעת שזה סתם
משהו ושזה יעבור בקרוב, אני עדיין נדלקת על האנשים האלה,
שלפעמים גם פגעו בי מאוד?
חשבתי על זה הרבה, עד היום. אולי זה באמת בגלל שהייתי ילדה
ובסה"כ עברתי מה שצריכה כל ילדה לעבור במהלך התבגרותה אבל בפעם
האחרונה שחשבתי על זה, חשבתי על סיבה אחרת. כשחשבתי על זה,
הגעתי למסקנה שהצליחה, למרות שוודאי תישמע לכם קיטשית משהו,
להסביר לי את שהרגשתי.
אני חושבת שכשמישהו נשלח מהשמיים אל העולם הזה, אלוהים שם לו
בלב כמות מסויימת של אהבה, כמות זהה אולי, אצל כולם, וכמה
שהבנאדם "מחלק" אהבה, כמה שהוא אוהב, האהבה חוזרת אליו ללב פי
שלוש.
ככה, כמות האהבה אצל האדם גדולה יותר ככל שהוא אוהב, וכמובן
שכך היא אף פעם לא נגמרת לו.
אולי איכשהו ידעתי את זה, וכנראה שבגלל זה כל כך אהבתי לאהוב.
חיפשתי את האהבה בכל מקום, כדי שתיווסף לי עוד אהבה וכך אוכל
להמשיך לאהוב.
ואולי להיפך, יכול להיות שרציתי "לחלק" קצת מהאהבה שלי כי
הרגשתי חנוקה, שאין לי מקום בלב לעוד אהבה, אבל אז רק קיבלתי
עוד ועוד ועוד...
עכשיו יש לי המונמון אהבה בלב, המון, אבל אין לי (עדיין..)
מישהו מיוחד לאהוב. אז אני אוהבת את כולם- נכים, אנשים עם
בעיות כאלה ואחרות, ילדים, מבוגרים. אנשים שנגמרה להם האהבה,
אולי כי לא אהבו אותם מספיק, הם לא ידעו איך לאהוב אחרים ולא
היה מה שיוסיף להם את האהבה הכל כך חשובה הזו. אנשים שצריכים
מישהו שילמד אותם מהי אהבה, יאהב אותם ויוסיף להם קצת אהבה
בלב, שתהיה להם אהבה לחלק.
חשבתי הרבה לפני שהחלטתי לפרסם את שכתבתי, ובסופו של דבר
החלטתי שאנשים צריכים לדעת זאת, כדי שלא יפחדו "לחלק" אהבה,
שלא יפחדו לתת מהאהבה הזאת גם לאנשים שהם לא מכירים, אנשים
הזקוקים לאהבה הזאת, מחשש שתיגמר להם האהבה. כדי שלא יפחדו
לאהוב.
ואולי רק רציתי לחלוק אתכם דבר שבלב...
(פורסם במקור בשנת
1998)
