נטע דגן / סוף דבר |
פרמתי מכפלות להאריך ולכסות
נותר עוד סימן היכן שאחזו אותי
אותם ימים בקרסוליי
נסה להיזכר
בערימות מחטים דוקרניות
בגבנו בשעות צהריים אשתקד
מביטים בשמיים חפים מתחזית
שמחת אביב לאיד
צמיחת סודות מאדמה פורה
וכל הדברים המתחזים בטבע האדם
לחיצת ידך כמו הכשת נחש
היום אתה חזק כמו שמש שקרנית
חיוך מר מפריד שפתיים
דפיקות ליבי עוד הולמות
בקצב צעדייך מתרחקים אליי
ומתקרבים ממני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|