חלב ממלא את כל הרצפה
בלובן רגוע נקי וחולה
מחליקים על החלב, לא רואים ימין ושמאל
אנחנו תינוקות בלובן ניקיון מסנוור
אנחנו רוצים שיגידו לנו מה לעשות
"אני כל-כך חסרת אונים," היא אומרת
עיניו בוהות
"צריך לראות שם ופה, ופה ושם
איך ההרגשה להיות כמו שקית ניילון ברוח?"

אין לנו כלום בראש, אנחנו צריכים
הרבה טלוויזיה ותעסוקה ואנשים ובלגנים
ולעשות הרבה-הרבה קניות
כי אני חייבת, חייב קצת רעש.

מסכים ומילים ופקודות ובקשות ומטלות ותלונות
ממלאים את כל הקירות
בצבע שחור עצבני ומבעבע
טובעים בקולה, אובדים בתוך מבוכים
אנחנו נמרים בסוגר
אנחנו רוצים שיפסיקו להגיד לנו מה לעשות
"הראש שלי מפוצץ," היא אומרת
הוא עצבני מתרוצץ בבית
"לא צריך לראות שום-דבר
איך ההרגשה להיות פקעת חוט-תיל על גדר?"

הראש שלנו דחוס בלחצים, אנחנו צריכים
לעשות סיבוב בחורשה
מנוחה בלי לצאת מהמיטה
להביט בעננים מרחפים כל-כך יפים
לטבול בכלניות המכסות את כל העמק
ולקטוף הרבה-הרבה תפוזים ובננות
כי אני חייב, חייבת קצת שקט.