אני נותנת לך לשאוב ממני
אני נותנת לך להרוס ולבנות ולעשות ממני
כל העולה על רוחך
אני נותנת לך לפסל בי
אני נותנת לך למעוך ולכתוש וללטף ולאהוב
וכששנינו לבדנו, חומר בידיו של יוצר
אני מגלה באוזניך את כל סודותיי
איך למעוך יותר, להרוס יותר, לאהוב יותר, לבנות יותר
ואני מתקפלת בידיך ומקווה
להיות החומר שיחד איתו תבנה גם קצת מעצמך
ואז אני שותקת לי קצת, מרשה לך להיות יצירתי
אתה משנה סדרי עולם, אתה משנה אותי
אבל נותר אותו פסל
בלי שאלות, בלי אבל
בלי לבדוק בלי לחפש
אתה פשוט סתם כך הורס
ולוחץ לי בפינות הכי חבויות
ומלטש ומחזק את אלה השבורות
ואני נותרת, חומר בידיו של קצב
שלא אומר מילה ממילותיו
ואינני יודעת דבר על חייו.