|
מנעד כנפינו השבורות
סכום כאב היותנו אנושיים
מפתני הגן הנעול
פנינים שקופות נהר.
האיש עוגן את מיתריו
על פני דפנות הרוח הגדולה
מילים חרוכות להבה
תחום התבנית הסדורה.
הבכי דומם בגווניו
חומות כבדות של רגש
מבני בטון מזוין
בטן האדמה הטובה.
היינו אז קורבנות השיטה
קדושת הדרך הרומסת
מלאכים צלובים בלבן
שדות חרושים של עמק.
|
|
|
אל נא תאמר לי
נואש...
תגיד לי יש
מבוקש...
עמוס מהמוסד
מטלטל עצמו
לדעת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.