היא הובילה אותי אל
ירושלים גבול אילת.
עמדנו על פסגת ההר,
אמרתי איזה שקט במפרץ
ים סוף כחול כמו האוקיינוס השקט.
אמרתי אבל
איך זה יכול להיות הרי
בירושלים אין ים?
היא אמרה לי תראי, זה בכלל לא כאן,
הכל בעצם אשליה.

עמדנו על ההר,
בירושלים גבול אילת.
היא היתה שם, צלולה וברורה.
הנה קו המלונות שלאורך החוף,
והנה הלגונה,
הנה הרי אדום ברקע,
כמו בירדן שמול הר הצופים.
וידעתי שאם אתחיל ללכת,
ייקח לי שעות להגיע עדיה.
וכשארד מפסגת ההר לכיוונה,
היא תיעלם.

וכך נותרתי שם,
בירושלים גבול אילת,
מביטה בעיניים כלות,
על צלילות ארצות החום.
ובאוויר היה השקט של הבוקר,
ולא היה קר, לא פה ולא שם.
בירושלים גבול אילת דממה -
אף ספינה לא זעה
במימי התכלת השוקטים של המפרץ.

כרמיאל
08/11/2008