אני כבר לא מרגישה יפה.

טיפת הביטחון שעוד היתה בי מתמיד
נעלמה כליל
עם תחושת הכיעור שנכנסה לחיי.

אף פעם לא הייתי כוסית.
או חתיכה. גם במושגים של פעם
לא הייתי שאפה..

אבל תמיד הייתי יפה.
ועכשיו גם זה לא

בא לי להקיא.

מכל פינה בוהות בי תמונות של עצמי היפה
ומזכירות לי, איך אני לא אראה יותר לעולם.

אני כבר מרגישה זקנה.

מהמראה בוהה בי בחזרה
דמותי המזדקנת
וקמטים צועקים עליי מכל פינה.

הפסקתי לחייך.

את השיא שלי עברתי
והוא לא היה מי יודע מה
שיא.
אז למה נשאר לי לצפות
עכשיו?