לא יעלה
שחר חדש
כי נמוגה השמש

ולא בקולך
ישוב האור

שם בגיא
יחשיכו מעיינות
ובגבעות דממה

סרח לבי
יתנקז דמו
למלא מעיינות אלו
גוון אדמדם
פתח ארור הוא
אל נשמתי

לא גאות
ולא שפל
כי מת הירח

קינת
כוכבים תזעק
מלאכים מאבדים כנפיים
נופלים ארצה

טראומת תבל
ואיך לא תצרח אדמה
מכל הכואבים?

רחמי על האבלים ההבלים.
זה בא וזה הולך - חסרי שמות, חסרי פנים.
במקום שקרו דברים נותרו אנשים אחרים, אינני יודע מי הם.

לעיתים זה מרגיש כמחציית מנהרה שהחלה לקרוס.
סלעים נופלים על הראש מבקשים להכאיב למחשבות.

ואם תחפשי אינני כבר שם כי חלפה העונה ועם עלי הסתיו
המשכתי מרחף אחר הרוח.

תעתוע
הוא לעיתים חזיון
משקר
משכר
מטביע
עודנו נושם

לחיות את הרגע
כחיה
מאושרת
עצובה
מגשימה
מתכלה
מרגישה
בודדה

מילים אלו
ישרות
ועקומות
זה מעולם
לא היה
היעד
אלא הדרך
אליו

עלה
שחר חדש
כי נמוג החושך

ולא בקולך
תיעלם היא לעולם.



11.1.09
20:23